תרבות בטיחות

תרבות בטיחות היא אוסף האמונות, התפיסות והערכים שחולקים לעובדים ביחס לסיכונים בתוך ארגון, כגון מקום עבודה או קהילה. 

תרבות הבטיחות היא חלק מהתרבות הארגונית, ותוארה במגוון דרכים; במיוחד באקדמיות הלאומיות למדע ואיגוד האוניברסיטאות למענקי קרקע ואוניברסיטאות ציבוריות פרסמו סיכומים בנושא זה בשנים 2014 ו-2016. 

מחקרים מצאו שאסונות הקשורים למקום העבודה הם תוצאה של התמוטטות במדיניות ובנהלים של הארגון שנקבעו כדי להתמודד עם בטיחות, ושההתמוטטות נובעת מחוסר תשומת לב מספקת לנושאי בטיחות. 

ניתן לקדם תרבות בטיחות טובה על ידי מחויבות ההנהלה הבכירה לבטיחות, שיטות עבודה מציאותיות לטיפול בסיכונים, למידה ארגונית מתמשכת, וטיפול ודאגה לסיכונים המשותפים לצוות העובדים. 

מעבר ללמידה ארגונית, הכשרה אישית מהווה את הבסיס שממנו ניתן לבנות תרבות בטיחות מערכתית.

לאור אירועי בטיחות  נמצא כי תרבות בטיחות קלוקלת  אחראית לרבים מהאסונות הגדולים של בטיחות התהליכים שהתרחשו ברחבי העולם במהלך 20 השנים האחרונות בערך. מאפיינים אופייניים הקשורים לאסונות אלו הם המקום בו הייתה תרבות של: 

• "רווח לפני בטיחות", שבו הפרודוקטיביות תמיד באה לפני בטיחות, שכן בטיחות נתפסה כעלות, לא כהשקעה.
• "פחד", כך שהבעיות נותרו חבויות כשהן מונעות מתחת לאדמה על ידי אלה שמנסים להימנע מסנקציות או נזיפות.
• "מנהיגות לא יעילה", שבה מנהיגות והתרבות הארגונית הרווחת מנעו הכרה של סיכונים והזדמנויות שהובילו להחלטות בטיחות שגויות שהתקבלו בזמן הלא נכון, מהסיבות הלא נכונות.
• "אי ציות" לתקנים, כללים ונהלים מצד מנהלים וכוח העבודה.
• "תקשורת שגויה", שבה מידע בטיחות קריטי לא הועבר למקבלי ההחלטות ו/או המסר דולל.
• "כשלי כישורים", שבהם היו ציפיות שווא כי עובדים ישירים וקבלנים היו בעלי הכשרה גבוהה ומוכשרת.
• "התעלמות מהלקחים שהופקו", כאשר מידע קריטי לבטיחות לא נשלף, שותף או נאכף.

 ג'יימס ריסון הציע שתרבות הבטיחות היא בעלת 5 אלמנטים: 

• תרבות מושכלת.
• תרבות דיווח.
• תרבות למידה.
• תרבות צודקת.
• תרבות גמישה.

נקווה שאכן הנהלות חברות ובעלי תפקיד יאמצו מודל זה לצמצום אירועי בטיחות ולשמירה על חיי אדם.